פסק-דין בתיק ת"א 1050-02-10

1.         בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. אף שבכותרתה לא הוגדרה התביעה כתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן:"חוק הפלת"ד"), הרי שהתביעה הוגשה כנגד הנתבעים שהינם: הבעלים או מחזיק המשאית המוזכרת בסעיף 2 לכתב התביעה (להלן:"המשאית") וכן  כנגד חברת הביטוח שבטחה את המשאית בפוליסת ביטוח חובה. מכאן שהעילה על פיה הוגשה התביעה הינה על פי חוק הפלת"ד.

2.         לטענת הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), התובע לא נפגע בנסיבות המתוארות בכתב התביעה ואין המדובר בתאונת דרכים. בהסכמת הצדדים פוצל הדיון, באופן שתוכרע תחילה שאלת החבות.

3.         לטענת התובע, כמפורט בכתב התביעה, ביום התאונה עת פרקה המשאית משטחים עמוסים באבני בנייה, עלה על המשאית לעזור. לטענת התובע, הוא החזיק בחבל הקשור לזרוע המנוף, על מנת לקושרו למשטח, כשלפתע הזרוע של המנוף זזה, והחבל בו החזיק התובע נמשך והפילו מרצפת תא המטען אל האדמה.

4.         במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 21.2.11 נחקרו עדי התובע (התובע, אביו, אחיו ובעל המפעל בו התרחשה התאונה), לרבות הנתבע 1.

5.         לטענת התובע, המדובר בתאונת דרכים שכן התאונה ארעה עקב השימוש בכוח המכני של המשאית והוא נפגע ישירות או בעקיפין ממנוע המשאית כשהיה בפעולה. לטענת התובע, עדותו ועדות אחיו ואביו, היו עקביות ואמינות, כמו גם עדות בעל המפעל. לטענת התובע, גם בעדות הנהג הייתה תמיכה בגרסתו שכן הנהג אישר שהתובע עמד על המשטח האחורי של המשאית ועזר בפריקת משטחים. לעניין טענת הנהג, באשר לאופן קרות התאונה, טען התובע כי הנהג לא יכל לראות את אשר אירע כיוון שהמשטחים מצד שמאל שהיו על המשטח, חסמו את שדה הראיה בינו לבין התובע. עוד טען התובע, כי הנהג לא סתר את טענת התובע כי התזוזה במנוף היא שגרמה לנפילת התובע ויתכן מצב בו תזוזת המנוף היא שגרמה לתובע לאבד את שיווי המשקל ולדרוך לטענת התובע, באוויר, כגרסת הנהג. התובע טען, כי לא יתכן שנזק קשה כפי שנגרם לו, ייגרם מנפילה רגילה כשהרכב במצב עצירה טוטאלית.

6.         לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה שכן גרסת התובע לגבי נסיבות התאונה נסתרה. לטענת הנתבעת, התאונה אירעה מאחר והתובע טעה בהערכת רוחב ארגז המשאית, איבד שווי משקל ונפל. הנתבעת הפנתה בעניין זה לעדות הנתבע 1- הנהג, לתעודת חדר מיון (נ/1), לטופס ההודעה למל"ל (נ/2), אשר תמכו בכך שהתאונה התרחשה בנסיבות כאמור, ולא כנטען על ידי התובע. לטענת הנתבעת גרסת התובע לוקה בכשל לוגי והעדים אשר העידו מטעמו היו מגמתיים ובין עדויותיהם אף נתגלו סתירות.

דיון:

7.         הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה ובמשפט האזרחי  מוטל על התובע להוכיח את גרסתו במאזן ההסתברויות בדרגה של 51% לפחות. לאור התרשמותי מהעדויות ומהמוצגים, שוכנעתי כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי התאונה ארעה בנסיבות שנטענו על ידו. אציין כי התובע הינו בעל עניין ולכן יש חשיבות לבחינת השאלה האם קיימות עדויות אחרות המחזקות את גרסתו. כן יש לבחון את הגיונה של גרסתו ומהימנותה.

לעניין נסיבות הנפילה עצמה, קיימות בפני שתי עדויות בלבד- עדות התובע ועדות הנתבע 1. עדויות אחיו ואביו של התובע התייחסו למועד כניסתם למפעל, לרגע שהנפילה כבר התרחשה ומייד לאחריה. אך אין בהן (בניגוד לאמור בתצהיריהם) כדי לשפוך אור על הגורם ועל הנסיבות המדויקות בהן נגרמה הנפילה. העדים לא ידעו לספר בחקירתם כי ראו את תזוזת המנוף כגורם לנפילה. האח העיד כי כשהגיע למפעל, התובע היה על המשאית, הוא דיבר עמו קצרות ונכנס למשרד בעל המפעל. האח העיד כי כשיצא ראה את התובע נופל. יחד עם זאת, למרות שנשאל מספר פעמים, האח לא ידע לתאר את השניות שלפני הנפילה ואף סיפר כי שאל את התובע מה קרה, והתובע אמר לו כי הוא עף מהמשאית (עמ' 25 שורות 9-10). כאמור, לא רק שהעד לא העיד כי ראה את השניות בסמוך לפני הנפילה בעת תזוזת המנוף, כגרסת התובע, אלא שגם בעצם הפניית השאלה "מה קרה" לתובע, מיד לאחר הנפילה, יש כדי להצביע שהעד ראה את התובע נופל, ואולם לא ראה את הגורם לנפילה ואת השניות לפני הנפילה- את זרוע המנוף זזה ואת החבל נמשך, כטענת התובע, אחרת הרי לא היה צריך לשאול את התובע מה קרה.

            גם האב לא ידע להעיד (למרות הנטען בתצהירו) על נסיבות הנפילה קודם להתרחשותה. על פי עדותו, ראה האב את התובע נופל ואולם גם בעדותו אין כדי לשפוך אור על נסיבות הנפילה עצמה. שני עדים אלו לא סיפרו בעדותם את הפרט החיוני לו טען התובע לעניין תזוזת המנוף כגורם לנפילתו. אבהיר, כי אמנם שני העדים חזרו בתצהיריהם על תיאור התאונה, כנטען על ידי התובע, אולם מחקירתם התרשמתי כמפורט, כי כלל לא ראו את התובע בשניות לפני נפילתו, אלא רק את רגע הנפילה עצמה שאחרת היו יודעים להעיד על כך בחקירתם בפני.

8.         משכך כאמור, עומדות בפני עדות התובע ועדות הנתבע 1. הן האב והן האח הצהירו כי הנתבע 1 ראה כיצד התובע נפל. אולם, על פי עדות הנתבע 1, התאונה לא אירעה כלל כנטען על ידי התובע: על פי עדות הנתבע 1, במהלך פריקת הסחורה, נפל התובע שכן למשטח עליו עמד התובע לא היו דפנות, התובע לא העריך נכון את רוחב הארגז, רגלו דרכה באוויר והוא איבד שיווי משקל ונפל. מדובר בעד ישיר לתאונה, אשר לגרסת עדי התובע עצמו, ראה את התאונה ואשר עדותו נמצאה בעיני אוטנטית ומהימנה. לא מצאתי כל טעם בגינו ימסור הנתבע 1 גירסה השונה מהתרחשות הנפילה, כפי שראה אותה.

            לטענת התובע, הנתבע 1 לא יכל לראות את אשר ארע כיוון שהמשטחים חסמו את שדה הראיה בינו לבין התובע. אלא שהנתבע 1 לא נשאל כלל בעניין ולא ניתן ללמוד מעדותו, כאילו שדה הראיה שלו היה חסום. אין בפני כל עדות עובדתית או אחרת, ממנה ניתן ללמוד כי שדה הראיה של הנתבע 1 לא איפשר לו לראות את התובע. מנגד עדי התובע עצמו הצהירו כאמור מפורשות בתצהירם: "א ני מצהיר כי הנהג וסים ראה כיצד נפל הייתם וכולנו יחד אשר היינו נוכחים שם נגלנו להייתם ע"מ לעזור לו ולבדוק מה קרה איתו" (סעיף 8 לתצהיר האב ולתצהיר האח). הינה כי כן, טענת התובע בסיכומיו, סותרת את עדות עדיו שלו כפי שפורטה בתצהירם.

9.         לעומת עדות זו של הנתבע 1, הרי שבעדות התובע לעניין נסיבות נפילתו, לא נמצא היגיון ומהימנותה הוטלה בספק, נוכח תעודת חדר המיון וטופס ההודעה לביטוח הלאומי. בתעודת חדר המיון מיום התאונה, לא מופיע כל אזכור לכך שמדובר בתאונת דרכים. כל שסופר על ידי התובע, הוא כי נפל ממשאית. טענת התובע כי אילו התפתל מכאבים ולכן לא חשב שעליו למסור פרט זה, נסתרה מכך שעל פי כל העדויות חלפו מספר שעות מעת הנפילה בשעות היום, ועד להגעת התובע לחדר המיון בשעה 21.20 בלילה.

גם בטופס ההודעה למל"ל תוארה התאונה, באופן הזהה לגרסת הנתבע 1 (בשונה מגרסת התובע), כאילו במהלך פריקת המטען, החליק התובע ונפל. הכחשת חתימתו של התובע על טופס ההודעה, תמוהה ביותר, נוכח העובדה שמופיעים בהודעה פרטים מדויקים של התובע, (הן לגבי כתובת מייל, חשבון בנק וכיוב'- פרטים שאינם פתוחים לציבור). העובדה שחתימתו על התצהיר (לגביה טען כי היא חתימתו האמיתית), שונה מחתימתו על טופס ההודעה, אך גם שונה מצורת חתימה נוספת של התובע המופיעה על גבי טופס הודעה למל"ל ביחס לתאונה קודמת- (ראה נ/3), יש בה כדי להצביע על כך שחתימות התובע אינן עקביות וכי הוא אינו חותם באופן זהה בכל פעם. לפיכך, אין בשוני בין חתימתו על התצהיר לבין חתימתו על ההודעה, כדי לתמוך בטענתו כי לא חתם על ההודעה.

יחד עם זאת, גם אם התובע מכחיש כי הוא זה שחתם על ההודעה, ברי כי הפרטים שנרשמו בהודעה, נמסרו מפיו שהרי הפרטים המדויקים הם כאמור פרטיו. אין כל היגיון כי אדם אחר יגיש בשמו של התובע תביעה למל"ל, תוך צוין פרטיו המדויקים של התובע, (לרבות חשבון הבנק של התובע אליו יועברו הכספים) ורק בפרטי תיאור גרימת התאונה, ישנה את הפרטים שמסר התובע ויתאר את התאונה באופן שונה.

10.        גם העובדה כי הסתבר מחקירת התובע, כי תשובות שמסר בתצהיר על שאלון (ראה נ/4) לא היו מדויקות, בלשון המעטה, יש בה כדי להשפיע על מהימנות עדות התובע. אם התובע לא זכר תאונות קודמות שהיו לו (לגבי אחת ביקר בחדר מיון, ולגבי השניה הגיש תביעה למל"ל -ראה נ/3) ספק בעיני כיצד הינו זוכר במדויק את נסיבות התאונה- נסיבות העומדות בסתירה לנסיבות שתוארו על ידי הנתבע 1. בעניין זה אצין, כי בשאלה 6 לשאלון, הופיעה במפורש גם שאלה לעניין חבלות לפני האירוע ובסעיפים קטנים ב'- ט' נשאל התובע מפורשות לגבי "תאונות". לפיכך, תשובת התובע (עמ' 18 שורה 23) כאילו השיב לעניין מחלות קודמות, אינה מסבירה את העובדה כי לא מסר תשובות נכונות לשאלון. 

11.        די בכל האמור, כדי להעדיף את גרסת הנתבע 1 לגבי נסיבות התאונה, על פני גרסת התובע. יחד עם זאת אוסיף, כי יש ממש גם בטענות הנתבעת לעניין חוסר ההיגיון שבגרסת התובע. התובע אישר כי בעת התאונה, הרצועה המחוברת למנוף, הייתה במצב רפוי (עמ' 11 שורות 6-7). לפיכך, לא הגיוני כי רצועה רפויה אשר התנודדה קלות, גרמה לנפילתו. תשובת התובע לשאלה בעניין, הפנתה לכח המשיכה ולחוק הגרביטציה, אלא שעל פי עדותו, עליה חזר שוב ושוב, תזוזת המנוף הייתה ימינה ושמאלה ולא מטה ומעלה.

עוד אוסיף, כי גם בעדויות האח, האב ובעל המפעל נתגלו סתירות לגבי הפרטים עליהם העידו: בין עדות האב והאח לעניין נסיבות חזרתם למפעל (המשיכו את הסידור כגרסת האח) או חזרו מיד למפעל (כגרסת האב). בין עדות האח והאב, לעדות בעל המפעל בשאלה האם ברגע הנפילה כבר הספיקו לצאת מהמבנה בו מצוי המשרד (כטענת האח והאב), או נוכח העובדה כי היה עליהם לעבור עוד 4 חדרים (כגרסת בעל המפעל), הגיעו מיד לאחר הנפילה. המדובר בסתירות אשר, כשלעצמן לא היה בהן די כדי לשלול את גרסת התובע. אולם, מאחר ששוכנעתי כי עדים אלו כלל לא ראו את הגורם לנפילה ומשבעדות התובע הוטלו ספקות ממשיות, אל מול עדותו המהימנה של הנתבע 1, הרי גם בהן יש כדי להטות את הכף שלא לקבל את גרסת התובע ועדיו לעניין נסיבות התאונה. לאור כל האמור, לא שוכנעתי במידה הנדרשת כי התאונה ארעה כנטען אלא: התובע אשר עסק בפריקת משטחים, במהלך קשירת המטען, איבד שיווי משקל, עת רגל אחת דרכה באוויר והוא החליק ונפל ארצה.

12.        האם התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה על פי החוק: